כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 29.9.09 בשעה 15:15 נהג הנאשם ברכב והגיע לרחוב דרך השלום מכיוון מזרח בת"א.
הנאשם נסע בעקבות רכב מיצובישי הנהוג בידי אללוף רחל שנסעה בעקבות רכב יונדאי הנהוג בידי דגן רונה. הנאשם נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא שמר מרחק, התקרב יתר על המידה אל הרכב שלפניו פגע בו והדף אותו לרכב היונדאי. כתוצאה מהתאונה נחבלה נהגת היונדאי. הנאשם עזב את המקום ללא מסירת פרטים תוך שהוא עולה על שטח הפרדה תוך שהוא נוסע כנגד הכיוון.
הנאשם הואשם כי לא שמר מרחק בניגוד לתקנה 49 א' לתקנות התעבורה התשכ"א 1961. נהג בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 ג' לתקנות התעבורה התשכ"א 1961. אי מסירת פרטים בניגוד לתקנה 144 א' (3) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961, וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
הנאשם טען טענת אליבי וטען כי כלל לא היה במקום, בנסיבות אלו, המאשימה הביאה די ראיות לעניין גרימת התאונה והתוצאות הנלוות לה. התאונה והתוצאות שלה הוכחות מעבר לספק סביר. הרי משהנאשם לא כפר בכך. הכרעת הדין לא תתמקד בנקודות אלו ותעסוק רק בטענת הנאשם, טענת האליבי. לאור כפירת הנאשם הרי שנשמעו ראיות בתיק.
מטעם התביעה העידו העדים הבאים:
1.
עדת תביעה 1 אללוף רחל - לדבריה הייתה בדרכה חזרה מהעבודה, נסעה באיטיות, לפתע חשה מכה מאחור, רגלה הייתה על דוושת הגז, רכבה נפגע מאחור ומעוצמת המכה סטתה לכיוון ימין ופגעה ברכב שהיה לפניה.
לדבריה ראתה במראה שהרכב שפגע בה הינו רכב פיאט ירוקה. היא לא ראתה את מספר הרכב ולא את הנהג שפגע בה, אלא רק שהוא בורח מהמקום. מספר אנשים רשמו את מספר הרכב שברח במכשיר הפלאפון שלהם, אחד מהאנשים נתן לה את מספר הרכב. העדה ציינה כי היא בדקה את מספר הרכב על ידי מספר אנשים ונמצאה התאמה בין כל המספרים. הוגשה הפתקית עליה רשמה העדה את מספר הרכב.
2.
עד תביעה מס' 2 רז הררי - לדבריו עמד בבית קפה על הכביש הראשי, שמע חריקה, הסתכל וראה מכונית שעושה פרסה מהנתיב ה-3, מדובר לדבריו בפיאט ירוקה. העד העיד כי רשם את מספר הרכב הפוגע, עשה השוואה עם המספרים האחרים שנרשמו ונתן את פרטיו. העד העיד כי רשם את מספר הרכב כאשר ראה את הרכב הפוגע מבצע פרסה, הוא רשם זאת בבוטקה של בית הקפה.
3.
עד תביעה 3 נתנאל נפרין - לדבריו שמע חריקה, היה בדרכו לכיוון עזריאלי, שוחח עם עד תביעה 2 כאשר לפתע שמע חריקה, הפנה את מבטו לכיוון אי התנועה וראה רכב שעושה סיבוב פרסה ובורח מהמקום. לדבריו עד תביעה 2 מסר את פרטי הרכב לנהגת שישבה ברכב, העד הסביר לביהמ"ש כי עד מס' 2 הקריא לו את מספר הרכב והוא רשם אותו בפלאפון שלו.
4.
עדת תביעה 4 רונה דגן - נסעה בדרך השלום כאשר ראתה מאחור רכב הנפגע מתאונה לאחר שנייה חשה מכה חזקה, ראתה את נהג הרכב הפוגע עובר את אי התנועה ונוסע בניגוד לכיוון, מדובר ברכב ירוק קטן, קיבלה את מספר הרכב מעדים שהיו במקום. מסרה את מספר הרכב למוקד, סבלה תקופה ארוכה מכאבי גב. בחקירה נגדית אמרה כי קיבלה את מספר הרכב מ-2 אנשים שונים שהקריאו לה והיא כתבה את המספרים. העדה סיפרה בביהמ"ש כי המספר הוקרא לה, היא רשמה אותו ווידאה כי זהו המספר הנכון.
מטעם ההגנה העיד הנאשם, לדבריו לא היה מעורב בתאונת דרכים, לא היה בת"א כלל באותו יום, הנאשם מפעיל מזנון בביה"ס בחיפה, לדבריו יש לו פנקס בו הוא רושם וחותם נוכחות. הנאשם טען כי היה במשטרה, כפר באישום וטען כי לא היה במקום. עוד טען כי האוטו היה באותו יום אצלו בחניון מול הבית בחיפה. לדבריו הנאשם עובד במזנון עם אחיו ועם עובד נוסף, צבע הרכב שלו ירוק.
הנאשם טען להגנתו, כי הראיה היחידה הקושרת את הנאשם לאירוע הינה עדותה של הגב' אללוף רחל שכן לא היה שום תיאור של עדי התביעה לגבי הנאשם. המאשימה קשרה את הנאשם לאירוע וזאת באמצעות מספר הרכב שנרשם במועד ביצוע העבירה. אולם אף אחד מהעדים שהופיע בביהמ"ש לא זכר את מספר הרכב בע"פ במועד החקירה. עד תביעה 2 ראה את האירוע במרחק של 100 מ' כאשר בעדותו מסר תיאור שונה של הנהג הפוגע מעדותו במשטרה. עוד נטען כי ייתכן ועד תביעה זה שגה באחד מהמספרים של רישום מספר הרכב. לגבי עד תביעה 3 טוען הנאשם כי לא ראה את מספר הרכב ולא ראה את צבע הרכב. לאור זאת טוען ב"כ הנאשם כי הפתק מהווה עדות שמיעה והוא אינו קביל בביהמ"ש. נוכח העובדה כי רושם הפתק לא ראה בעצמו את המספר הרשום. עדויות יתר העדים גם הם לוקות בחסר לעניין תוכן רישום הפתק. אשר על כן נוצר ספק לגבי אמיתות תוכן רישום המספר. בנסיבות אלה, מבקש הנאשם לזכותו ולא לתת משקל כלל לפתק עצמו. עוד טען הנאשם כי טענת האליבי שלו לא נבדקה ובנסיבות אלה יש לקבלה.
לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי להרשיע את הנאשם.
הנאשם כפר בחקירתו במשטרה בביצוע העבירה, יחד עם זאת הודה כי מספר הרכב המדובר הינו רכב הנמצא בבעלותו. עוד הודה כי מדובר בפיאט ירוקה. בנסיבות אלה הוגש כתב האישום מתוקף הבעלות ולא מתוקף נהיגת הנאשם ברכב באותו יום. זאת בהתייחס לכך כי הנאשם עמד על כך שהרכב היה בחזקתו הבלעדית באותו יום על פי הודעתו במשטרה מיום 10.11.09. לבית המשפט לא הובאו ראיות לעניין נהג הרכב. כיוון שנוהג ברכב נמלט ממקום התאונה, הרי שאין ראיות לזהות הנהג והובאו ראויות רק לגבי הרכב המעורב.
אחריות בעל הרכב (תיקון מס' 24) תשנ"א-1990 (תיקון מס' 41) תשנ"ז-1997
27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
לאור האמור בסעיף 27 ב' לפקודת התעבורה. הרי שההרשעה בתיק זה תהייה על סמך בעלות בלבד.
בפניי ביהמ"ש העידו 2 עדים אשר העידו כי רשמו את מספר הרכב, עדי תביעה 2,3. כל אחד מהם טען כי רשם בטלפון שלו את מספר הרכב. עדת תביעה 1 העידה בפניי כי אנשים שונים מסרו לה את מספר הרכב והיא רשמה זאת על פתקית, כאשר נערכה השוואה בין מספרי הרכב ולדבריה היא בדקה כי מדובר במספרים זהים. גם העדים שמסרו את מספר הרכב העידו כי לאחר מסירת המספר נעשה וידוי כי נרשם המספר הנכון.
הנאשם טוען כי תוכן הפתק שהוגש לבית המשפט הינה עדות שמיעה. איני מסכים אם טענה זו. טענת עדות מפי השמועה נכונה לו הייתה מעידה בבית המשפט רושמת הפתק בלבד. רושמת הפתק בעצמה לא ראתה את מס' הרכב והיא רשמה אותו על סמך אמירה של אחר. אולם לבית המשפט הובאו העד שחזה במספר הרכב בענייו. בנסיבות אלו הרי שמדובר במי שהוא עד ישיר למה שראו ענייו והוא רשם את מספר הרכב בטלפון שלו. העד גם הקריא בקול את שחזו ענייו וחברו, גם כן רשם את אותו המספר. השניים ניגשו לנהגת שהעבירה את המספר מהטלפון לפתקית, מדובר בטווח זמנים של דקה. (ראה לעניין זה עמוד 4 שורה 14 לפרוטוקול, עמוד 6 שורה 5 לפרוטוקול). פתקית זו הייתה ראיה בבית המשפט. דרך רישום הפתקית על כל מהלך ההליכים החל בצפייה ברכב הפוגע דרך רישום המספר בטלפון, העברתו לפתקית וכלה בהגשת הפתקית. כל הדרך המאשימה הציגה ראיות לכל התהליך. תהליך זה נבחן בבית המשפט וניתן לנאשם הזדמנות לחקור בחקירה נגדית את העדים לתהליך כולו. לאור האמור, לא מדובר בעדות מפי השמועה.